adventure-he

הרפתקה

 
הן יצאו לסיבוב הרגיל של הערב, היא והזאת השחורה שלה על ארבע. זה היה לקראת סוף היום ובעצם התחשק טיול ביער או ליד הים, אך לא התחשק להיכנס למכונית ולנסוע את השמונה הדקות האלה ליער או לים.

היא הלכה לה, לבושה בשמלה שלה, על נעלי ההליכה הרגילות שלה, הזאת על ארבע קודם ברצועה ובדרך מצאה עוד פסיפלורה אחת לאלה בבית שאוהבים פסיפלורות – לא היא – ונהנתה לה מהערב השקט, הרגוע, השמיים הכחולים השמש כבר בתהליכי שקיעה והייתה יכולה להמשיך ללכת זמן רב והצטערה שזה רק יהיה טיול קצר, עד שנזכרה שבני הבית סיפרו לה לפני ימים מספר על מסלול חדש שהחברה להגנת הטבע סללה בהמשך הכביש, אל תוך הואדי. מה יכול להיות היא חשבה, שינתה כיוון וצעדה לכיוון המסלול.

בהגעתן לקצה הכביש אכן ראו מסלול מסומן חדש, איזה מקסים והן התחילו לצעוד בו. היא שמחה וחשבה שהעיר הזאת מעניקה כה רבות לתושביה, העיר השלישית בגודלה בארץ, מעניקה פעילויות כה רבות ומגוונות עם כל הטוב של עיר ושל טבע. למי יש מסלול הליכה אמיתי, אתגרי מאה, מאתיים מטר מהבית ואכן אתגרי הכולל סיבובים, ירידות, סלעים ופשוט כיף, כמו שהיא אוהבת את הטיולים של החברה להגנת הטבע המאתגרים, המתפתלים והמפתיעים. לאט לאט החלה החשיכה לרדת וזה רק הגביר את הרגשת הכיף והאתגר בסתם יום באמצע השבוע, בלי תכנון, בלי מים, בלי טלפון נייד, רק עם הרצועה והפסיפלורה בתוך השקית ביד. מה אורכו של המסלול, לא יכול לעלות מעל שעה, בתוך הואדי ליד הבית והן הגיעו למטה, צעדו להן למטה באופן הדרגתי החלו כבר בטיפוס. כבר היה חושך מוחלט, אך הסימנים היו ברורים, עברו ליד שני מקומות עם מים, בטח של חברת מקורות המים והיא גם זכרה אותם מפעם שהיא ירדה בחלק הזה של הואדי שקיים כבר מאז ומתמיד. השיחים היו צפופים, מציאת הדרך לא הייתה קלה, אך היה כיף ממש, כבר לא שומעים את המכוניות של הכביש הראשי הסואן הנמצא במרחק מטרים ספורים מהמקום. עד שלא ראתה סימן, הלכה, חיפשה, אך החושך היה חשוך, היא בדקה בכיוון אחד, בדקה בשני ולא ראתה וחשבה שתסתדר כבר בלעדיו, כי מה יכול להיות כבר לקראת הסוף המסלול.

אולם, הגיעו לשיחים צפופים והזאת על ארבע נעמדה קפואה, עם ארבעת רגליה מפושטות, דום, וזה הצביע על חית בר, חזיר בר, תן או דורבן וההיא חשבה שלא בא לה תקיפה מחיה וחשבה שתחזור ואולי במקרה תמצא את השביל בחזרה או שמא תגיע לכביש ותעלה כבר משם.

ההליכה לא הייתה קלה, כי השיחים היו קוצניים, שורטים, מאובקים וצפופים מאוד. אך יש ניסיון רב בטיולים ולא פעם צעדו בחושך ובתוך השיחים הקיציים הדוקרים ולא פעם חזרה מטיולים שרוטה לחלוטין. מפעם לפעם הובילה הזאת והראתה פתח בדרך, מפעם לפעם היא הובילה ומצאה כיצד להתקדם.

וכן, הגיעו לכביש הראשי, המעקה היה שם ותכף היא תקשור את הזאת שצעדה לידה לרצועה. איפה היא, היכן היא, מה, היא ברחה מהרעש של שני המסלולים של מכוניות הנוסעות ללא הרף וללא הפסקה, איך יכול להיות, איפה היא והיא החלה לחפש עם העיניים, הלכה קצת צפונה, קצת דרומה, קצת בחזרה, החלה לקרוא לה, בכל השמות ובכפיים שהזאת תמיד אוהבת ועושה אז ספרינט עם חיוך אדיר על השפתיים קראה, צעקה, הלכה, סרקה, עוד ועוד ועוד, דקות ערוכות מאוד. לא יכול להיות שהיא נעלמה, שהיא ברחה, אומנם שונאת רעש, אפילו מאט פוחדת, אך עוד לא קרה שהיא ממש בורחת ולא משאירה שום סימן או שנעמדת מפוחדת במרחק של כמה עשרות מטרים ועוד קראה לה בשם ובשמות הכינוי ופעם נוספת קריאה חזקה, קריאות חזקות ולא ראתה שום תזוזה. ואם הותקפה על ידי חזיר בר, בבת אחת הייתה מתה ללא קול ושום אות חיים, היא לא הבינה כלום וחשבה שאולי רצה כל כך מהר מתוך הפחד שכבר רצה הביתה ותגיע הביתה עוד לפניה, כי הרי הבית היה ממש אולי מאתיים מטר למעלה על מרום ההר, אך מבלי שהיא תבחין באיזה משהו זז שם בהר, כי הרי בכל זאת עכשיו במקום הפתוח היה כבר אור מהמנורות. והיא לא יכלה לשאת את המחשבה שהזאת איננה ומתה, אין מצב של השלמה עם זה והיכן היא ואיך זה יכול להיות ואולי נפצעה, אך אז אי אפשר לשמועה אותה בשל הרעש הבלתי פוסק והמעצבן של המכוניות והיכול להיות מצב בו היא קפצה מעל המעקה והלכה בכביש בין המכוניות או, לא לחשוב גם על זה לא שנפצעה ועם עיניה סרקה את הכביש ולאחר כמה דקות עוד פעם ופעם נוספת והלכה לשוב קדימה, שוב אחורה, שוב בחזרה ואולי תצטרך לחזור הביתה ולבוא למחרת בעת הזריחה כדי לחפש ולפחות לראות בין השיחים, אך היא תהיה כאן לבד והיכן היא ואי אפשר לשמוע כלום ואז חשבה שלא יכול להיות שהיא התרחקה והחלה להגיד בקול חלש יותר בהפוגות של הרעש את שמה ואת הכינויים הרבים ואיפה את, באוי ופתאום שמעה צליל, את ה'פייי' המיילל שלה, כך היה נראה אך לא ראתה ולא יכלה להבחין מעין זה בא וכבר התגבר הרעש בכביש והיא הקשיבה וקראה לה עוד פעם ובהפוגה נוספת חשבה שוב ששמעה את הצליל החלשלוש ולא הבינה, מתחת לשיחים אולי, היא נפצעה קרה לה משהו והמשיכה לקרוא לה, חלש, מתחנן, אוהב מקווה הצליל חלש האם קרה משהוא קשה ואיבדה את הכרתה ששבה אליה עכשיו ורק לראות את הבעלים ורק לשמוע אותה, לחוש את הקרבה את היחד וללכת לעולם אחר אך היא לא מצאה והמשיכה לקרוא והסתובבה לה בזהירות כדי לא לדרוך עליה והקשיבה והתחילה לשמוע בבירור יותר והתחילה לזהות את הכיוון והתקרבה עוד צעד זהיר ועוד אחד ואז ראתה פתח של בור של בור ניקוז והסתכלה פנימה ושמע את הכלבה, אך לא היה לה דרך לראותה ואמרה לה כמה מלים וידעה שהיא צריכה לרוץ הביתה כדי להתקשר למכבי אש שיבואו לחלצה וטיפסה מעל הגדר וחצתה את הכביש למדרכה והחלה לרוץ בעליית ההר, כולה שרוטה, שחורה ראתה גם פתאום מהאבק הדביק שעל השיחים והלכה וחשבה איך להגיע מהר הביתה וראתה שיש לה עוד מרחק רב ולא רצתה לעצור טרמפים ואין כסף לאוטובוס ואז עצרה מונית והתקשרה לבן הזוג שיחכה לה עם כסף וסיפרה מה קרא לאהובה של כולנו ושאני דואגת ושאתקשר ישר למכבי האש כשאגיע הביתה והגיעה הביתה והתקשרה למכבי האש והאיש היה נחמד אך לאחר בירור התברר שאין הם עוסקים בחילוץ כלבים ובינתיים חשבה על הזאת שם לבד ואיזה בור זה ואם היא לא תסחף לכיוון הים והאם יש מים בבור וכמה עמוק הוא ולקחו פנס, סולם, כבלים מים קערה לרגע לאחר החילוץ ונכנסו לאוטו וניסו למצוא מספר טלפון של מחלץ כלבים ובהגעתם למקום קבלו שני מספרים ומצאו אפשרות חניית המכונית בקרבת המקום וצעדו במהירות אך בזהירות והיא זיהתה את המקום, את השיחים והלכה סביב השיחים בזהירות לא להיתקל בבור הפתוח והחלה לקרוא את שמה של הזאת והאירה עם הפנס את המקום ומצאה את הבור ושמעה את הזאת והאירה בבור וראתה את הזאת מלוכלכת ושמחה ומבקשת עזרה לצאת וראתה שעמדה מעל צינור ניקוז עבה מאוד והיה שם מקום ואף שלוש, ארבע מדרגות מברזל והאיש האיר לה והיא ירדה והזאת קפצה מעליה והיא נתנה לה דחיפה ותפסה אותה ודחפה אותה למעלה והאיש לקח אותה והזאת חולצה ללא פגע, מאובקת ולא מבינה אינה מעוניינת לשתות מים, רק הביתה, הביתה.

סוניה 23.8.2011   

Comments